כשל כליות כרוני בחתולים, או: "מה למדתי בקיץ האחרון" (חלק 1 מתוך 2)

בבדיקת הדם, מסתכלים על שלושה מדדים עיקריים שרמה גבוהה מהנורמה שלהן מצביעים על רמת אי ספיקת הכליות:

1. קריאטינין (Creatinine)- חומר פסולת שנוצר מפירוק מסת השריר, כחלק מחילוף החומרים בגוף. מופרש דרך הכליות.
2. שתנן (Urea, ידוע בעברית גם כאוראה או שיינן)- חומר פסולת חנקני הנוצר בכבד ומופרש בשתן באמצעות הכליות.
3. זרחן (Phosphorous)- בשלבים מתקדמים יותר של הכשל הכליתי, רמות הזרחן עולות משמעותית.

תופעות משניות

כיבים בפה נוצרים כשחיידקים ממירים רעלנים (שמצטברים כתוצאה מכשל הכליות) לאמוניה. לפעמים אפשר לשים לב שלחתול עצמו יש ריח מסריח חזק (זורה הסריחה מאוד עד שייצבנו את מצבה, אז הריח הרע נעלם). הצטברות הרעלנים בדם בנוסף גם מעודדת מחלות פה וחניכים.

הכיבים אינם מוגבלים לפה בלבד- חומרי הפסולת המצטברים בזרם הדף משנים את רמת החומציות (pH) של הדם, מה שגורם לצרבת ולהווצרות כיבים בכיבה, במעיים, בחלל הפה ועל הלשון. הכיבים הללו גורמים להקאות (Emesis) לסירוב לאכול (Anorexia) ולאובדן משקל.

חוסר היכולת לרכז את השתן (שבחתולים כחיה מדברית במקור, משמעותית יותר מאשר בבני-אדם או בכלבים), יחד עם השתנת היתר, עלולים לגרום למצב העצוב של חתול השותה כמעט ללא הפסקה, ובכל זאת סובל מהתייבשות. השתן הדליל מקטין את יכולת הגוף למנוע דלקות וכתוצאה מכך רבים החתולים בעלי כשל כליות הסובלים מדלקות חוזרות בדרכי השתן.

כאמור, בכליות מיוצר בין השאר ההורמון אריתרופוייטין (Erythropoietin), המגרה את מוח העצם לייצר כדוריות דם אדומות. כשהכליות כושלות, גם ייצור ההורמון נפגע, ונוצר חוסר. מכיוון שמוח העצם אינו מקבל מספיק אריתרופוייטין, הוא אינו מייצר מספיק כדוריות דם אדומות, ונוצרת אנמיה. מי שזוכר את שיעורי הביולוגיה מהתיכון, בטח זוכר שתפקידן של כדוריות הדם האדומות הוא לשאת חמצן אל תאי הגוף. מכיוון שבאנמיה יש חוסר של כדוריות דם אדומות, יש חוסר באספקת חמצן אל התאים. במאמץ להתגבר על החוסר, הלב מנסה לדחוף יותר כדוריות דם אדומות אל התאים, דבר שבתורו גורם לעליית לחץ הדם וללחץ דם גבוה.

גם בלי אנמיה, כשיש אי-ספיקת כליות, מאזן הנתרן בגוף משתבש. השיבוש הזה כשלעצמו יכול לגרום להופעת לחץ דם גבוה.

אין פלא, אם כך, שבאתרים שקראתי מדברים על כך שכמחצית (!) מהחתולים בעלי כשל כליות כרוני יפתחו לחץ דם גבוה.

הטיפול

• להקל על הנפרונים הקיימים, ובכך להאט את קצב התקדמות המחלה.
• לטפל בסימפטומים קיימים ולשפר את איכות החיים של החתול. 
• לטפל בסיבוכים ובמחלות משניות שנגרמו כתוצאה מאי ספיקת הכליות.

בגדול, אפשר לחלק את שיטות הטיפול לשלוש, כשכל שיטה משלימה את רעותה. 

טיפול בנוזלים: בזמן משבר, הוטרינר עשוי לתת לחתול עירוי נוזלים באינפוזיה לוריד. העירוי משרת מטרה כפולה- שטיפת הרעלים שהצטברו בגוף, ואספקת נוזלים לתיקון התייבשות (כמו שנאמר למעלה, השתנת היתר אצל חתולים עם כשל כליתי עלולה לגרום להתייבשות). כשמצבו של החתול נהיה יציב יותר והחתול משוחרר לביתו, הוטרינר עשוי להדריך אתכם איך לתת לחתול עירוי נוזלים תת-עורי. העירוי הזה משמש בעיקר כדי למנוע התייבשות חוזרת של החתול.

טיפול תזונתי: גם כאן, המטרה כפולה. המזון הרפואי לחתולים חולי כליות מכיל אחוז נמוך יחסית של חלבון (אבל החלבון הוא איכותי במיוחד), במטרה להקל על העומס של הנפרונים הנותרים ולמזער יצירת רעלנים. המזון הינו דל נתרן להתמודדות ולמניעה של לחץ דם גבוה, ודל-זרחן כדי לסייע להוריד את רמות הזרחן הגבוהות בדם. מן העבר השני, האוכל הרפואי לחתולים חולי כליה הינו עשיר בקלוריות ובויטמינים ומינרלים כדי להשלים חוסרים הנוצרים מכך שהשתן אינו מרוכז כיאות בגוף. לרוע המזל, ההפחתה ברמת החלבון והנתרן במזון הרפואי גורמת לו להיות פחות טעים עבור החתולים, דבר שיכול להוות בעייה רצינית עבור חתול הסובל גם כך מנטיה לתת-משקל ולחוסר תיאבון.

טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי לא נועד לטפל בכליות עצמן (כאמור, נפרונים מתים אינם מוחלפים), אלא להקל על הסימפטומים (כגון בחילה, הקאות, צרבת, כיבים) או על מחלות משניות הנוצרות כתוצאה מהכשל בכליות (כגון יתר לחץ דם, טיפול בדלקות בדרכי השתן, אנמיה וכו’).

כמה מילים על העבודה עם הוטרינר

כמה טיפים על המנשא

• להשאיר את המנשא פתוח בבית כל הזמן. ככה הוא חלק מהנוף הרגיל, החתולות יכולות לישון בתוכו כשמתחשק, והוא לא מתקשר אצלן רק ל”וטרינר! דקירות! אמאל’ה!”. 
• לרפד את המנשא במשהו רך ונעים, כגון מגבת או סמרטוט רצפה נקי. 
• גיליתי שהשיטה הקלה ביותר להכניס את זורה למנשא היא להחזיק את המנשא בזוית של כ-35-40 מעלות, ולהכניס את זורה מהחזית כשפניה פונות אלי והרגליים האחוריות נכנסות קודם. ככה אנחנו גם שומרות על קשר עין, וזה גם מונע ממנה להאבק יותר מידי (רוב הכוח של החתולים מרוכז ברגליים האחוריות, כך שברגע שהן בתוך המנשא כבר עשיתם יותר מחצי עבודה). 
• יש כאלו שממליצים לכסות את המנשא בסדין, בשביל להרגיע את החתול בפנים. במקרה של זורה, לא רק שהסדין נטה להחליק ולהסתבך בדרך, הוא גם גרם לה ליותר לחץ וסטרס מאשר בלעדיו. נראה שזורה מעדיפה להציץ החוצה בדרך (במיוחד כשאני הולכת ברגל לוטרינר) מאשר להיות מוסתרת לגמרי. 
• קצת אוכל/מים במנשא- יש מנשאים שיש להם מקום לכלי קטן של אוכל או מים. מנסיון, זורה לא מתענינת בזה, והתכולה של הכלי נשפכת וסתם עושה בלגן. עדיף לוותר. מקסימום, אם ממש חם, אפשר לבקש קצת מים לחתולה כשמגיעים למרפאה.

להמשך- אי ספיקת כליות בחתול…