לא לאבד את הסמנטיקה- על עיבוד תמלילים מול הדפסה

ארתיום שלח לי לא מזמן את השאלה הבאה:

רציתי לשאול את דעתך על סביבות הכנת מסמכים שהם לא WYSIWYG - כמו LaTeX.

נכון שחבילות משרדיות טובות לעריכת מסמכים קצרים - אבל עד כמה הם מתאימים לכתיבה של מאמרים ארוכים/תיעוד/ספרים שמגיע למאות עמודים? האם שיטת WYSIWYG היא לא מוטעית במקרים אלו?

פשוט, לאחרונה, אני מוצא את עצמי מתעסק יותר ויותר עם LaTeX וקראתי הרבה דיעות כנגד מעבדי תמלילים/שיטת WYSIWYG ורציתי לשמוע את דעתך בנושא - דעה של "הצד השני"

כמאמר השיר "כשאתה אומר WYSIWYG, למה אתה מתכוון"? כשאתה כותב WYSIWYG (וכשאחרים מתיחסים למעבדי־תמלילים), יש לי הרגשה שהכוונה היא ל"עיצוב ad-hoc", או במילים אחרות "הדפסה במחשב", לא ל"עיבוד תמלילים". לצערי, רוב האנשים "מדפיסים", ולא עושים "עיבוד תמלילים". שם לדעתי טמונה החלוקה האמיתית.

ההבדל הוא שמיים וארץ- כשאתה מדפיס, אתה משתמש במחשב כמכונת כתיבה. אתה רוצה כותרת? אתה מגדיל את הפונט וצובע אותו בכחול. אתה רוצה הזחה בתחילת פיסקה? אתה לוחץ על טאב. אתה רוצה רווח כפול בין פיסקאות? אתה לוחץ על Enter פעמיים בסוף הפיסקה. אתה רוצה להדגיש משהו? אתה מסמן אותו ב־bold.

לעומת זאת, בעיבוד־תמלילים שם המשחק הוא סגנונות. אתה רוצה כותרת? אתה מחיל על הטקסט סגנון כותרת. אתה רוצה הזחה בתחילת פיסקה? אתה מגדיר זאת בסגנון הפיסקה. אתה רוצה רווח כפול בין הפיסקאות? אתה מגדיר זאת בסגנון הפיסקה. אתה רוצה להדגיש משהו? אתה מסמן אותו כמודגש.

די ברור שאת הגדרת הסגנונות והחלתן אפשר בהחלט לעשות בצורה גרפית. אפשר אפילו לעשות אותן במעבד־תמלילים. למעשה, יש מעבדי תמלילים שזו צורת העבודה היחידה האפשרית בהן: Lyx על לינוקס (ומערכות נוספות) ומלל על מקינטוש.

מעבד התמלילים מלל (לחצו להגדלה)

אישית, לטקסטים קצרים אני משתמשת בעורך טקסט. לטקסטים ארוכים- תלוי מה המטרה. למסמכים שאני עובדת עליהם יחד עם אחרים אני משתמשת בוויקי. למסמכים בהם הגרסה הסופית תהיה PDF או הדפסה אני משתמשת באופן־אופיס (התמיכה שלו בסגנונות מצויינת).
במיקרוסופט Word אני לא נוגעת, ולו רק כי התמיכה שלו בסגנונות זוועתית (בנוסף לסיבות אחרות).

קל לזרוק את מעבדי־התמלילים לפח ולדבוק ב־LaTeX. אבל הפתרון הזה לא יתאים לדודה מכפר־סבא או לשכן מלמעלה: הם לא יכתבו קוד. לטעמי, עדיף להתמקד בהדגשת אפשרויות עיבוד־התמלילים במעבדי־תמלילים לעומת עבודה Ad-Hoc.
עבודה בסגנון כזה אינה דווקא קשה יותר למשתמש ה"פשוט".
למעשה, אמא שלי מצאה את Lyx הרבה פחות מבלבל מ־Word: הרבה יותר קל לבחור מתפריט "כותרת" מאשר להתחיל להתלבט בין כמה אייקונים שונים לעיצוב טקסט (אימי נוהגת לקרוא לאייקונים "הירוגליפים", ובמידה רבה של צדק).

אגב, אחת התלונות שלי לגבי OpenOffice 2: הם שינו את הממשק כדי שיהיה דומה יותר לממשק של מיקרוסופט, ובכך דחקו אחורה את החלק הסמנטי של מעבד התמלילים לטובת "תאימות" עם המשתמשים שמעדיפים לעבוד אד-הוק (בלי קשר לעובדה שמסמכים סמנטיים עוברים הרבה יותר טוב בין תוכנות שונות ממסמכים שנכתבו אד-הוק).