שני טיפים לג'נטו
שלמדתי בדרך הקשה:
- כשמקמפלים קרנל, תמיד לסמן את האפשרות לאפשור שליפת הקונפיגורציה דרך proc, ולא לסמוך על כך שאשמור את קובץ הקונפיגורציה במקום ידוע.
- כשמעדכנים את קבצי הקונפיגורציה לאחר עדכון גדול, להשתמש ב־dispatch-conf במקום ב־etc-update.
(לא, אל תשאלו איזה בלגן נהיה לי בגלל שלא עשיתי את הדברים האלו...)
0 הפניות
Listed below are links to blogs that reference this entry: שני טיפים לג'נטו.
TrackBack URL for this entry: http://www.xslf.com/mt/xslf-tb.cgi/170
בשבילי dispatch-conf הוא לא פחות מאיים מ etc-update, הוא מלא באגים מוזרים (שאני לא יודע להתחקות אחריהם).
http://forums.gentoo.org/viewtopic-t-338000-highlight-.html
אני ממליץ להשתמש ב-dispatch-conf, אבל רק בשביל עדכון קבצי הגדרות שלא השתנו.
בשביל כל השאר (כלומר קבצים שבאמת צריכים שינוי ועדכון) תמיד עדיפה השיטה הישנה :
find /etc/ -iname '._cfg*'
ואז
vimdiff על קובץ בנפרד.
אני משתמש כבר כמה חודשים ב- dispatch-conf ואני לא חולק את רשמייך. אצלי הכלי עושה את עבודתו נאמנה. קבצי ההגדרות מתעדכנים היטב, ואפילו כבר הספקתי להשתמש באחת הגרסאות הישנות שזה שומר, כדי לשחזר הגדרות חשובות.
אמנם זה פחות נוח להשתמש ב-diff בשביל שילוב קבצי הגדרות, מאשר ב-vimdiff המעולה, אבל זה שווה את זה.
חוץ מזה, יש באג שמבקש לשלב את האפשרות לשימוש ב-vimdiff בתוך dispatch-conf:
https://bugs.gentoo.org/show_bug.cgi?id=73129