מ-3 יוצא 1: ssh X tunneling בין לינוקס למקינטוש
הבעייה:
אני רוצה לבדוק ייבוא וייצוא בין גירסת הפיתוח של אופן אופיס (שרץ על הלינוקס שלי), לבין מיקרוסופט אופיס (שרץ תחת Virtual PC על המקינטוש שלי), ונמאס לי לעבור כל הזמן ממחשב למחשב.
הפתרון:
להשתמש בכלים המובנים במערכות ההפעלה.
מערכת ההפעלה של המקינטוש, OSX, מבוססת למעשה על יוניקס (בגדול- לא אכנס כאן לפרטים טכניים). המשמעות היא, שעם מערכת ההפעלה, כבר הגיעו הכלים הנחוצים לפתרון הבעייה שלמעלה. יש לקוח ssh (שמאפשר את התקשורת), ויש שרת X (שאחראי על החלק הגרפי). שרת ה-X אמנם לא מותקן כברירת מחדל על המק, אבל אם התקנתם את גירסת המקינטוש של אופן אופיס (לא ניאו אופיס), כבר התקנתם את שרת ה-X מתוך תקליטורי ההתקנה של OSX.
ההפעלה של הפתרון הייתה פשוטה להפתיע. על הלינוקס שלי כבר רץ שרת ssh. בשביל לאפשר את החיבור הגרפי, שיניתי שתי הגדרות קטנות לפי ההוראות שנמצאות בוויקי של whatsup.
ההמשך על המק פשוט באותה מידה: הפעלתי את X11, ובתוכנת ה-xterm שנפתחת עימו אוטומטית, התחברתי למחשב הלינוקס בעזרת הפקודה הבאה:
ssh -l sforbes -X 192.168.*.*
כש-sforbes תואם כמובן את שם המשתמש שלי על הלינוקס, וכתובת ה-IP (שחתכתי כאן) תואמת לכתובת של מחשב הלינוקס. אחרי הכנסת הסיסמא, קיבלתי שורת פקודה תואמת לחלוטין את זו שיש לי בלינוקס. ממנה הפעלתי את אופן אופיס (ויישומים אחרים) כמו שמפעילים כל יישום גרפי אחר משורת הפקודה.
מכיוון שהרשת הפנימית אצלי בבית מהירה למדי (100 מגה-ביט), הביצועים מצויינים.
הוספתי לחבילה את Virtual PC שמריץ את חלונות 2000 (קצת איטי, אבל עובד), וקיבלתי את צילום המסך הבא, של יישומים משלוש מערכות הפעלה על מסך אחד (כרגיל, לחצו להגדלה):
טיפ: כדי להשתמש באפשרות כפתור העכבר האמצעי בחלון הלינוקסי, הכנסו להגדרות של X11 על המקינטוש, וסמנו את האפשרות "Emulate 3 button mouse".
אחרי האישור, הקלקה על העכבר כשכפתורי קומנד+אלט במקלדת לחוצים, תתן את אותה התוצאה כמו לחיצה על כפתור העכבר האמצעי. כך תוכלו להדביק בקלות בתוכנת הלינוקס טקסט שהעתקתם מיישומי המק.
הערה: למערכת ה-X11 של אפל יש באג, שלא מאפשר לעבור מאנגלית לעברית (וההיפך) באמצעות המקלדת. המעקף הוא להשתמש בעכבר ולבחור מהתפריט. לא נעים, אבל לא ממש נורא.
הבאג:
חדי העין בטח שמו לב שבצילום המסך, לא רואים את שורת התפריטים של אופן אופיס. זהו כנראה באג באופן אופיס (שלא קורה בהפעלת יישומי לינוקס אחרים באותה שיטה), שמנסה להתאים את הממשק לסביבה שלו, ומתבלבל מההפעלה המרוחקת. התוצאה היא שהתפריטים מוצגים רק לפעמים (בעיקר בשינוי גודל חלון), אם כי לחיצה על המקום הריק כביכול בו הם נמצאים פותחת אותם (ובכך מקשה על הזזת החלון למקום אחר). אני בקשר עם המפתחים של אופן אופיס, כך שאני מקווה שהבאג הזה יפתר בקרוב (איך אומרים? פעם QA תמיד QA...)
1 הפניות
Listed below are links to blogs that reference this entry: מ-3 יוצא 1: ssh X tunneling בין לינוקס למקינטוש.
TrackBack URL for this entry: http://www.xslf.com/mt/xslf-tb.cgi/123
באופן טבעי, כל מערכת הפעלה נמדדת בהיצע Read More
מדוע לא להריץ את חלונות והאופיס על VMWare או על משהו דומה?
Virtual PC הוא בדיוק כמו VMWare, אלא שהוא רץ בצורה חלקה על המק שלי, שבמקרה הוא גם המחשב עם הכי הרבה זכרון.
חוץ מזה, ל-VPC יש לי רשיון, ל-VMWare אין :-)
qemu רץ אצלי על הלינוקס בצורה סבירה כאשר הוא מריץ חלונות 98 (לא ניסיתי משהו חזק יותר) - והוא חופשי.
עוד אפשר בכלל להשיג את Virtual PC בגירסה למק? הוא נמכר לאחרונה למייקרוסופט, ומשווק למערכות ההפעלה מתוצרתה בלבד.
קצת מצחיק שבשביל לעשות פעולה כה טריוויאלית בסביבת חלונות ארגונים משלמים הון עבור פתרונות דוגמת citrix metaframe, כאשר במערכות הפעלה אחרות הפתרון כבר נכלל כרכיב אינטגרלי (התחברות לתוכנה גרפית מרוחקת, לא התחברות לשולחן עבודה שלם).
כן, VPC עדיין נמכר עבור מק (והוא אפילו עודכן לאחרונה):
http://www.microsoft.com/mac/products/virtualpc/virtualpc.aspx?pid=virtualpc
יכול להיות שברשת רחבת הפס שלך X מעל SSH זה פיתרון מצויין.
אבל כשזה לא המצב, אני חושב שעדיף להריץ את OOo מתוך TightVNC, שהוא חסכוני בהרבה ברוחב פס.
לפי מה שהבנתי, TightVNC מציג את הדסקטופ המרוחק השלם, ולא רק יישום ספציפי (שזה מה שאני רוצה). אני טועה?
(במשרד יוצא לי לעבוד עם VNC, והעובדה שמוצג הדסקטופ השלם של המחשב המרוחק, ולא רק יישום מסויים שמשתלב בסביבת העבודה הנוכחית גרם לפתרון הזה להיות הרבה פחות נוח. היו לנו שם גם צרות עם העובדה שלפחות הגירסה ההיא של VNC לא תמכה ב-xkb extentions, מה שהפך כתיבת טקסט עברי דרכו לסיוט)
חסרון נוסף הוא הצורך בלהתקין תוכנות נוספות על שני המחשבים.
אבל מכיוון שגם הפתרון של ssh X tunneling וגם VNC הם חופשיים, כל אחד יכול לשקול את היתרונות והחסרונות של כל פתרון, ולהשתמש במה שמתאים לו יותר.