איך זה עובד: DNS

איך כתובות דומיין עובדות?

יש סוגים רבים של כתובות דומיין. לדוגמא:
www.thenet.co.il
www.microsoft.com
www.mit.edu

כתובות ה-com ,net ו-org נקראות "Top Level Domains" (דומיין ברמה ראשונה). ישנם כמה מאות דומיינים ברמה ראשונה, כולל דומיינים של שתי אותיות, השייכות לארצות מסויימות, כגון il לדומיינים בישראל.

בתוך כל דומיין מרמה ראשונה, יש רשימה ענקית של כתובות דומיין מרמה שנייה. למשל, בדומיין מרמה ראשונה il יש את הדומיינים מרמה שנייה Thenet ,Walla ,Iol, כמו שגם בדומיין com ברמה ראשונה יש הרבה דומיינים ברמה שנייה כגון Microsoft ,netscape, yahoo וכו'.

כל הדומיינים ברמה השנייה צריכים להיות יחודיים. לא יכולים להיות למשל שני thenet.co.il. עם זאת, אותו דומיין מדרגה שנייה יכול להופיע בכמה דומיינים מדרגה ראשונה, וכל עותק שלו הוא נפרד לחלוטין. לדוגמא, windows.org שייך לכנסיה, בעוד windows.com שייך למיקרוסופט.

לכל דומיין מדרגה ראשונה יש גוף שאחראי על תחזוק בסיס הנתונים, המכיל רשימה מלאה של דומיינים בדרגה שנייה. לבסיס הנתונים קוראים whois, ובו יש רישום של הבעלים ושרתי הדי אן אס של כל הדומיינים מדרגה שנייה המופיעים אצלו. הגוף הזה גם אחראי למנוע רישום כפול של כתובות דומיין. הגוף האחראי על הדומיינים מדרגה שנייה, שמופיעים תחת הדומיין il (ישראל) הוא ארגון האינטרנט הישראלי (ISOC-IL). ישנם אתרים הנותנים לעשות חיפוש בבסיסי הנתונים (whois) של כל הדומיינים מדרגה ראשונה, וכך ניתן לגלות בקלות מי אחראי על הדומיין מדרגה שנייה, למשל כשאנו רוצים לקנות אותו או לשלוח לו מכתבי תלונה.

קישורים:

1. ארגון האינטרנט הישראלי


2. חיפוש בכל בסיסי הנתונים על שמות הדומיין

איך שרתי די אן אס עובדים?

לכל כתובת דומיין יש שרת די אן אס אחד או יותר משלו. שרתי הדי אן אס יושבים כל היום ועושים דבר אחד בלבד: הם מקבלים בקשות לתרגם שם דומיין לכתובת IP, מיישומי רשת ושרתי די אן אס אחרים, ומעבדים את הבקשה.

כששרת די אן אס מקבל בקשה, הוא עושה אחד מארבע דברים:
1. הוא שולח תשובה עם כתובת ה-IP הנכונה, במקרה שהוא יודע את הכתובת הזו.
2. הוא יוצר קשר עם שרת די אן אס אחר, ומבקש ממנו שימצא את כתובת ה-IP במקומו. הוא יכול לעשות זאת מספר פעמים, לשרתים שונים.
3. הוא יכול לענות "אני לא יודע את כתובת ה-IP המבוקשת, אבל הנה כתובת ה-IP של שרת די אן אס אחר שכן יודע".
4. הוא יכול להחזיר הודעת שגיאה בגלל שכתובת הדומיין המבוקשת אינה חוקית או לא קיימת.

איך הדפדפן עובד עם שרתי די אן אס?

בעת התקנת החיבור לרשת מגדירים, בין השאר, מאיפה הדפדפן ישיג כתובת של שרת די אן אס (בדרך כלל שרת הדי אן אס של ספק הגישה לאינטרנט - ISP). כשמכניסים כתובת של אתר לדפדפן, הדפדפן שולח בקשה לשרת הדי אן אס, ומבקש את כתובת ה-IP המתאימה.
במקרה שביקשו את הכתובת הזו לא מזמן, שרת הדי אן אס כבר יודע את כתובת ה-IP (הסבר בהמשך). אם הוא לא יודע, שרת הדי אן אס מעביר את הבקשה לשרת דומיין ראשי. שרת הדומיין הראשי מכיל רשימה של שרתי הדומיין מדרגה ראשונה. כאמור, בשרתי הדומיין מדרגה ראשונה יש רשימה של שרתי הדי אן אס של הדומיינים מדרגה שנייה ששיכים לדומיין הזה, כך ששרת הדי אן אס המקורי, ששלח את הבקשה, מקבל חזרה שם של שרת די אן אס שיודע את כתובת ה-IP של האתר המבוקש.

מה קורה אם שרת די אן אס מסויים נופל? כדי למנוע בעיית גישה לאתר במקרה ששרת הדי אן אס שלו נופל, או סתם לא עונה, ישנה כפילות של שרתי די אן אס. לרוב האתרים יש שני שרתים או יותר, לגיבוי.

כמה זמן יש לך לחיות?

למה לא לשלוח את כל הבקשות לשרת הדי אן אס המרכזי? זה לא המון עבודה בשביל כל גישה לאתר? התשובה היא כמובן, עומס. יש מאות מליוני גולשים לאינטנרט. כל אחד מבצע מאות בקשות די אן אס ביום. כל גישה לדף באתר (למשל כשאנחנו קוראים כמה מאמרים בדה נט) היא למעשה בקשה נפרדת. זוהי כמות אדירה של בקשות, אותן יש לחלק בין כמה שרתים.

איך מקצרים את התהליך? למטרה זו המציאו את מטמון הדי אן אס (DNS Caching). כל שרת די אן אס שומר אצלו רשימה של כל כתובות ה-IP האחרונות שהוא קיבל. למשל, גולש שנכנס לאתרנו היקר, גורם לשרת לאחסן את כתובת אתר דה נט אצלו במטמון.

כמובן שהמטמון מעלה את המהירות של כל התהליך. כשאנו מבקשים מספר דפים מאותו אתר, או שכאשר גולש נכנס לאתר פופולארי מאוד, אין צורך לפנות לשרת מרוחק בכל פעם מחדש כיד לקבל את כתובת ה-IP.

שרת הדי אן אס לא שומר אצלו את הרשימה לנצח. יחד עם כל IP שהוא מקבל, הוא מקבל גם TTL - time to live (זמן לחיות). השרת שומר את הכתובת לזמן הקבוע ב-TTL (מדקות ועד ימים) ואז מוחק אותה מזכרונו. זמן החיים המוגבל מאפשר לשרתים לעדכן אחד את השני בשינויי דומיינים. כלומר, אם אתר forbes.co.il עבר לשרת חדש, וקיבל כתובת IP חדשה, הכתובת החדשה תועבר בין השרתים השונים.

זו הסיבה שלוקח בדרך כלל כמה ימים (ולפעמים אפילו שבוע!) עד שאפשר לגשת לדומיין חדש שקנינו (או כאשר עברנו מספק לספק, כך שלאותו דומיין יש כתובת IP חדשה) - אנחנו צריכים לחכות שכל שרתי הדי אן אס יקבלו את המידע החדש.

העתיד הוא בעברית?

עד היום, כל שמות הדומיין, וכל שרתי הדי אן אס עבדו בשפה האנגלית בלבד. בחודשים האחרונים החלו להופיע תקנים שונים ומתחרים לרישום דומיינים בשפות שאינן אנגלית, למשל עברית. אלא מה, כל הנושא עדיין די מבולגן, אין גוף אחיד, שאחראי לבניית תקנים ובסיס הנתונים, שיאחסן את כתובות הדומיינים. זוהי הסיבה למשל שיש בעיות של רישום כפול אצל ספקי שמות מתחם מתחרים.

איגוד האינטרנט הישראלי הוציא בחודש ינואר נייר עמדה, בו הוא מפרט את הבעיות (וגם כמה הצעות לפתרון) שיש עם דומיינים בעברית. נקווה שבקרוב הבעיות יפתרו, וסוף סוף נוכל לרשום כתובות דומיין שלא רק שהן בשפת בני אדם, אלא יהיו גם בשפת הקודש.

קישורים:

1. נייר העמדה של איגוד האינטרנט


2. שניים אוחזין ב"ישראל"